טראומה והתמכרות מרכז יד ביד

מדוע נפגעי טראומה נמצאים בסיכון להתמכרות

כל אדם החווה טראומה מגיב עליה באופן שונה לחלוטין.

אצל חלק מהנפגעים קיימים גורמים גנטיים וביוכימיים העשויים להשפיע על האופן שבו הם מגיבים לחוויות טראומטיות, ולהעמיק עוד יותר את השפעת האירועים. 

חלק כבר חוו טראומה או מצוקה בילדות שעיצבה את נפשם והשרישה בהם תכונות אישיות מסוימות שהופכות אותם לרגישים יותר.

לחלק מהנפגעים אין תמיכה חברתית וההתמודדות לבד שמה אותם בסיכון גבוה יותר לפתח מצב של פוסט טראומה. יש גם כאלה שהגישה שלהם לטיפול מאוד מוגבלת והסטיגמה סביב פנייה לעזרה יכולים להפריע ליכולתם לפתח מנגנוני התמודדות בריאים. הלחץ לשמור על התדמית מונע מהם לא פעם להושיט יד לתמיכה שהם זקוקים להם נואשות .

אלו הם הנפגעים הנמצאים בסיכון מתמיד לפתח התמכרויות לחומרים אסורים על מנת לנסות להרגיע את הנפש "ולהרחיק" את הטראומה.

חיילים נפגעי פוסט טראומה

רמות הלחץ הגבוהות בהם שרויים החיילים במהלך עבודתם השוטפת, תורמות להתפתחות של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). האיום המתמיד על חייהם, הצורך לקבל החלטות של חיים או מוות בשבריר שנייה ואי הוודאות המתמשכת, יוצרים סביבה רעילה השוחקת את החוסן הנפשי והרגשי. המתח התמידי הזה משבש את התפקוד התקין של המוח ומותיר אותם פגיעים. אלו הגורמים המרכזיים התורמים להתפתחות של טראומה המובילה להתמכרות.

אירועים טראומטיים

חיילים קרביים חשופים לסיטואציות אינטנסיביות ומסכנות חיים בשדה הקרב, כמו לחימה ישירה, עדות למוות ופציעות קשות, או חשיפה לפיצוצים והרס. אירועים טראומטיים אלו יכולים להציף את יכולתם להתמודד ולעורר סימפטומים של PTSD. החלטה על שימוש בסמים עשוי לשמש כמנגנון התמודדות כדי להקהות כאב רגשי או להקלת תסמינים, אך יוביל בסופו של דבר לצורך בתכנית גמילה מסמים.

רמות מתח גבוהות

גורמי הלחץ הקשורים ללחימה, לרבות סכנה מתמדת, אי ודאות והצורך לקבל החלטות על חיים או מוות, עלולים להוביל ללחץ כרוני. בנוסף, הלחץ והדרישות הפיזיות של הלחימה עלולים לגרום לפציעות, כאבים כרוניים או בעיות נפשיות, מה שמוביל אנשים לחפש הקלה באמצעות חומרים.

יחד עם זאת, חשיפה ממושכת לרמות גבוהות של מתח עלולה לשבש את התפקוד התקין של המוח, ולתרום להתפתחות של פוסט טראומה. 

הדבר הזה עשוי להביא אותם להיעזר באלכוהול לדוגמא על מנת להקהות את הכאב, כדרך לטיפול עצמי בכאב הפיזי או הפסיכולוגי, אך שוב, שימוש יתר עלול להוביל להתמכרות לאלכוהול ולאובדן שליטה מוחלט. 

פגיעות והיעדר תמיכה

חלק מהחיילים עשויים להיות רגישים יותר לפתח PTSD עקב גורמים קיימים כמו היסטוריה של טראומה, מצוקה בילדות או תכונות אישיות מסוימות. בנוסף, גורמים גנטיים וביוכימיים יכולים להשפיע על האופן שבו אדם מגיב לחוויות טראומטיות. תמיכה חברתית משחקת תפקיד מכריע בהתמודדות עם טראומה. חיילים חסרי תמיכה משפחתית או כאלה המתמודדים עם בידוד חברתי עשויים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח פוסט טראומה.

קשיים בהשתלבות מחדש בחיים האזרחיים ושימור מערכות יחסים לאחר יכולים גם הם לתרום להתפתחות PTSD. בתקופות של השבתה או בעת מעבר חזרה לחיים אזרחיים, חיילים עלולים למצוא את עצמם ללא המבנה והמטרה שהיו להם בצבא. שעמום ומחסור בפעילויות משמעותיות עלולים להגביר את הסבירות לפנות לחומרים לצורך גירוי או בריחה.

היעדר מנגנוני התמודדות

חיילים מתמודדים לרוב עם אתגרים משמעותיים אחרי השפעה רגשית ופסיכולוגית של חוויות לחימה. גישה מוגבלת למשאבי בריאות הנפש, סטיגמה סביב פנייה לעזרה והצורך לשמור על תדמית "קשוחה" יכולים לעכב את התפתחותם של מנגנוני התמודדות בריאים, ולהגביר את הסיכון לטראומה. במסגרות צבאיות רבות, חומרים ממכרים עשויים להיות זמינים נגישות זו יכולה להגביר את הסיכון לפתח התמכרויות, במיוחד אם חסרים אמצעי מניעה יעילים או מערכות תמיכה.

גמילה למתמודדי פוסט טראומה מכורים

במסגרת מרכז 'יד ביד', נפגעי פוסט טראומה מכורים מתחילים תהליך גמילה של 3 שלבים. 

השלב הראשון הוא השלב הפיזי, ניתן ליווי רפואי צמוד ותומך גמילה הכולל פגישה עם פסיכיאטר ונרקולוג מומחה. לאחר הפגישה עם הרופא מתחילה עבודה אינדיוידואלית עם המטפל ומתחילה עבודה של איזון, תוך פגישות פרטניות של המטופל ופגישות נפרדות עם המשפחה.

בשלב השני מתחילה עבודת עומק זהירה. המטופל מתחיל להבין כי בעיית ההתמכרות הינה בעיית חיים ומתחיל את שלב "הכניעה" בו הוא מבין שהוא חייב לקבל עזרה. הוא מבין שיש מי שמאמין בו והוא מתחיל להיות בטוח בתהליך. בד"כ, זה השלב שמצטרפת המשפחה לתהליך משותף עם המחלים.

 
בשלב השלישי ממשיכים את עבודת העומק, המטופל רוכש כלים לחיים של אחרי והכנה לדרך עצמאית. כמות המפגשים עם המלווה פוחתת, ממשיכים הטיפולים המשפחתיים והטיפולים פרטניים, כאשר הדגש הוא על עבודת עומק, עבודה על הנפש, ועבודה ריגשית.